ראיון פרידה מהשריף של טבעון

כשהוא נשאל על רגע בתפקיד שלא ישכח, הוא מספר על השריפה הגדולה שבה עמד מול להבות גבוהות שדוהרות לכיוון רחובות 'זבולון' ו'כרמל', "זה מחזה שקשה לשכוח", הוא אומר, "אתה רואה איך האש מתקרבת ליישוב שאתה אוהב ומבין שאין לך פריווילגיה להילחץ. אתה חייב לפעול מהר ולהגן על האנשים, לראשונה נדרשנו לפינוי אנשים מבתיהם וזה רגע שאני לא אשכח בחיים".

לצד האירועים הדרמטיים המאפיינים שיגרה ביטחונית, זיו נזכר בעיקר בהרבה רגעים אנושיים בהם נדרש לסייע לתושבות ותושבים שנקלעו למצוקה. אמא שבנה הקטן ננעל ברכב, והוא נדרש להרגיע עד החילוץ, הוא נזכר בחיבוק ובדמעות שהגיעו לאחר מכן, שני ילדים שנעלמו ונמצאו אחרי שעות של חרדה, בן שגר במרכז הארץ וביקש שייגשו לבדוק שאימו המבוגרת מסתדרת לבד בזמן האזעקות, אמא לילד עם צרכים מיוחדים שמתקשרת בחרדה כי הילד לא עונה ובסוף הסתבר שישב עם אוזניות ולא שמע את הטלפון.

ויש גם רגעים כמעט סוריאליסטיים-ביזאריים שיכולים לקרות רק בטבעון: "קיבלתי טלפון בשבת בשעה 07:00 בבוקר", הוא מספר, "על הקו תושבת שאומרת: 'אני לא רואה את הסוס!'. בהתחלה חשבתי שהיא לא מאופסת, אבל אחרי שהחלפנו עוד כמה מילים הבנתי שהיא ידעה בדיוק למי היא התקשרה, תוך כדי בירור הבנתי שכוונתה לפסל הסוס באנדרטת אלכסנדר זייד. הקפצתי סיירים ומשטרה וכשהגענו ראינו שפסל הברונזה הופל אך לא נגנב, כנראה מפאת משקלו הרב". אלי משתף בסיפור נוסף על טלפון שקיבל, בבקשה לפנות לחיל האוויר על מנת שיחדלו לטוס בשבת שכן רעש המטוסים מפריע.

כשאלי נכנס לתפקיד בשנת 2006, מחלקת הביטחון הייתה מורכבת מקב"ט מוסדות חינוך בחצי משרה וקצת ציוד יחד עם מזכירה בחצי משרה גם כן, הוא מספר, "הסתובבתי בבתי הספר וראיתי שאין דיגור מוסדר בחלק מבתי הספר היסודיים, אין  סדר, ושאין הכנה לחירום. הבנתי שבמצב כזה אי אפשר לקחת אחריות על ביטחון התלמידים". אחרי סיור שיזם עם קב"ט מחוזי וארצי של משרד החינוך הוחלט להגדיל את היקף המשרה למשרה מלאה, ומכאן לדבריו החלה המהפכה.

ביחד עם מנהלי בתי הספר וצוותי החינוך הוגדרו נהלים ברורים לכל טיול ויציאה, בוצעו סיורי בטיחות, תוקנו ליקויים, הוכשרו רכזי ביטחון והחלו תרגילי חירום סדירים, "כל ראשי המועצה לאורך השנים הבינו שהחירום והביטחון הם לא מותרות", הוא מדגיש, "הם נתנו גיבוי, תקציבים וגב מול משרדי הממשלה, וככה שלב אחר שלב הגענו לנקודה בה אנחנו נמצאים היום, מערך ביטחון יישובי".

"בשנים האחרונות אחרי אירועי 'שומר חומות' (2021), שהגיעו אחרי מגפת הקורונה, "אנחנו מצב חירום מתמשך, כולם הבינו שברגע האמת אנחנו נהיה לבד. בעזרת ראש המועצה עידו גרינבלום והמנכ"ל לשעבר יריב אביטל, הרחבנו את מערך הביטחון: הוקמה סיירת ביטחון שפועלת מסביב לשעון, הותקנה מערכת מצלמות רחבה, הוקם מוקד רואה שפועל עשרים וארבע שעות ביממה ומכיר כל רחוב וכל שביל, בנינו מרכז הפעלה רשותי מאובזר ורכשנו ציוד חירום מגוון ששירת אותנו היטב בשנתיים האחרונות בהן חווינו מלחמה, כוננות וירי טילים לעבר היישוב והצפון כולו.

השקעה זו השתלמה גם ברמה הלאומית. משרדי הממשלה מדרגים את טבעון כיום בין הרשויות המוכנות והמצוידות ביותר לחירום, כולל זכייה במקום הראשון בקרב מועצות מקומיות במדד המוכנות, וביקורת חירום אותן עוברת טבעון בהצלחה מרובה פעם אחר פעם".
 

זיו, שאישיותו הנעימה ויחסי האנוש שלו הם אחת מהחוזקות שלו, הקפיד לאורך השנים לתחזק קשר הדוק עם משרדי הממשלה השונים וכל גופי הביטחון והשיטור איתם עבד. בשנים האחרונות הקימה טבעון את מערך האבטחה היישובי, בהתאם לשינוי תפיסת הביטחון והחירום ובד בבד השלים אלי את תכנון ובינוי מרכז ההפעלה אשר ישמש את המועצה בשעת חירום. 
 

תחום נוסף שטיפח זיו הוא תחום המתנדבים, "טבעון התברכה בשיעור מתנדבים גבוה בכל התחומים", הוא אומר, "במיוחד מתנדבי החירום המהווים מכפיל כוח אמיתי. יש לנו מתנדבי משטרה ולוחמי אש, יחידת חילוץ, יחידת כוננות, ג'יפאים, תצפיתנים, מד"א, מפעילי רחפנים, יחידות רפואה וצוותי חירום בשכונות. הם מכירים את השטח יותר טוב מכולם וזמינים כשנדרש. תפקידנו כרשות הוא לצייד, להכשיר ולשמר אותם, כי בלעדיהם אי אפשר".

לצד העיסוק בביטחון ובחירום, אלי מזכיר גם את השינויים בסדר הציבורי: "ביצענו הסדרה בנושא החניה ביישוב, הכולל מעבר לתווי חניה דיגיטליים והגברת הפיקוח. זה לא נעים לקבל דו"ח אבל זה צעד שהשפיע לטובה על איכות החיים ועל תחושת הסדר ביישוב".

אם כן, אחד האנשים האהובים בקרית טבעון, איש שכבר עשרים שנה הוא סמל מקומי, איש שתמיד נמצא שם ומהווה כתף רחבה להישען עליה בכל מצב: כשקורה משהו לפנות בוקר, כשיש קורונה, כשפורצת שריפה, כשביה"ס יוצא לטיול, כשיום העצמאות, בכל מצב אלי זיו היה שם והביא עימו את החיוך הטוב, העיניים הטובות, האחריות, האכפתיות והמחויבות.

בטקס הפרידה שנערך לאלי, ברך עידו גרינבלום, ראש המועצה: "בשמי ובשם כל קרית טבעון אני מודה לך על עשייה ענפה, הישגים אינסופיים וחשובים מאוד, על זה שהיית הטלפון הראשון בחירום של כל כך הרבה אנשים, על זה שבקדנציות עמוסות באירועי חירום היית עבור כולנו סמכות מקצועית ומרגיעה".

ורגע לפני פרידה, נשאל אלי מה עוד דורש חיזוק לדעתו, "אסור לעצור, צריך להמשיך ללמוד, לרכוש ציוד, להרחיב את מערך המצלמות, להפעיל במלואו את השיטור העירוני יחד עם המשטרה ולהעמיק את שיתופי הפעולה עם היישובים השכנים. במקרה של שריפה גדולה או אירוע חירום אחר - אנחנו כולנו ביחד, ראיתי את זה בשטח כשקב"טים מהסביבה הגיעו עם צוותים וציוד לסייע בעת הצורך".

לסיום הוא מבקש להעביר מסר לתושבות ולתושבים: "נולדתי כאן, גדלתי כאן וכאן חונכו ילדיי, אני באמת מאמין שיש לנו את היישוב הכי יפה בארץ. היה לי כיף גדול להגיע לעבודה כל יום ולפגוש צוותים ומחלקות עם מוטיבציה לעבוד, לשפר ולעשות. יש פה עובדים ועובדות טובים וחשוב להקפיד לתת גם מילה טובה מידי פעם".

על השאלה האם יפסיק לענות לטלפונים הוא מחייך, "אני לא טיפוס שמסנן שיחות. אני אמשיך לעזור ולכוון את מי שיפנו אלי גם אחרי שאפרוש".