דלג על בר עליון בראש הדף
בר עליון בראש הדף
רשת המתנ"סים קרית טבעון
  • ביה"ס לקרמיקה
  • מתנדבים
  • עמיתים
  • מרכז ענפים
  • תרבות
  • קהילה וחברה
  • דרמה
  • ביה"ס למחול
  • קונסרבטוריון
  • נוער
  • ספורט
  • גיל הזהב
  • הגיל הרך

טבעון על מפת הקרמיקה הישראלית.

14/08/2013
טבעון על מפת הקרמיקה הישראלית.

לאחרונה נפתחה רשמית הביאנלה ה-7 לקרמיקה ישראלית "חומר זוכר" שבמוזיאון ארץ-ישראל, ת"א. שנה ומחצה של עבודה מאומצת שאת תוצאותיה ניתן לראות עד ה-10.11.13 במוזיאון הגיעו לסיומן. לקריית טבעון נציגות מרשימה בביאנלה: האוצרת- ענת גטניו, עוזרת אוצרת- אורית גינזבורג (אנוכי) ושלושה אומנים מתוך 66 מציגים: רינה קמחי, אומנית קרמית ותיקה שעובדת מתוך אלרואי, טלי בלמנאו, אומנית רב תחומית משיכון אלה ואילן בק אחד משלושת מקימי "המבשלה לאומנויות הקרמיקה" הפועלת מתוך מתנ"ס דגניות זה שנתיים.

תמונת חלל התערוכה שאצרה ענת גטניו.

 

הביאנלה הינה תערוכת הקרמיקה הגדולה והיוקרתית בארץ, והיא נערכת אחת לשנתיים. גופי העבודות המוצגים מתעסקים באופן שבו מחלחל זיכרון בעל הקשרי תרבות שונים ונטמע בשפה אומנותית ובחומר קרמי. השפה האישית העולה מהעבודות חותרת לתת פרשנות חדשה, ביצירת דיאלוגים בין עבר להווה, מקומי למערבי, מסורתי לעכשווי, מלאכת כפיים לדיגיטציה, פרטי לקולקטיבי וייחודי לגלובלי.

 

תמונת חלל התערוכה שאצרה ענת גטניו צילום: ליאוניד פדרול


טלי בלומנאו עוסקת עם ההסטוריה של הארכיטקטורה ובונה מכפיסי עץ ומתכת טבולים בחומר קרמי את שלדי המבנים שגלגוליהם ניכרים עד היום. עדינות המבנים, מתח הקשתות, שברירות החומר והצללים הנוצרים על הקיר הינם שירת הלל לאדריכלות בכלל ומחווה לאדריכל והמהנדס הרומי ויטרוביוס בפרט.

 

אילן בק בחר ליצור בקטן, אוביקטים מלבניים אנגמתיים המצריכים פיענוח. מבט משתהה מגלה מיני תלים ארכיאולוגיים הקוברים בתוכם חתכי כלי תה בעלי מבנה אירופאי קלאסי. אלגוריה לאותו כור היתוך תרבותי הנקרא ישראל ורמז להיסטוריה הפרטית של האמן.

מעבודתה של טלי בלומנאו: "קו אנך הבנייה" . צילום: ליאוניד פדרול

מעבודתה של טלי בלומנאו: "קו אנך הבנייה" צילום: ליאוניד פדרול

רינה קמחי יצרה בחומר שחור (שונה ובולט מאוד מרוב המוצגים הלבנים השולטים היום בעולם הקרמי הישראלי) קערה גולמית בעלת חזות פראית היושבת על הר נוצץ וחד של מלח גבישי, ומולה הר חסר. נוף דמיוני השולח את הצופה לטקסי תה יפניים וגינות זן ומציע דיאלוג בין הפכים: טבע ותרבות, מינימליסטי ואקספרסיבי, מלא וריק.

ערכתי ראיונות קצרים עם האוצרת והאומנים. ענת גטניו:

 

עכשיו שהפתיחה מאחורייך, איך את מסכמת את כל התהליך?:

תהליך מאוד טוב מהבחינה שהיה לו מספיק זמן להבשיל. שום דבר לא נעשה instent. היה לי מספיק זמן לעבוד עם כל אומן. הכל התפתח בצורה איטית במובן הטוב. אני תמיד מאמינה בתהליכים. מאוד מאוד מרוצה מהתוצאה. האמת שזה די מרגש. אני רואה תוצר של הרבה פרויקטים ותהליך ארוך. הרבה עבודות היו לגמרי במקום אחר מעכשיו. בד"כ כשאני גומרת פרויקטים כאלה אני לא רוצה לחשוב אליהם יותר, אני כל כך מותשת. הפעם זה לא קרה, אולי כי הפעם לא עבדתי לבד. זה לוקסוס שקים רק במוזיאונים.

 

מה היית רוצה שהמבקר ייקח מהתערוכה?:

שייהנה. ביאנלה לקרמיקה צריכה קודם כל להנות באסטטיקה שלה. שהמבקר ירגיש שיש היקשרים לעבודות. שיבין את הקונספט שלה. לגבי אנשים מתוך התחום ומעולם האומנות הייתי רוצה שייכנסו יותר לעומק. אחרי המאמץ לכתוב את הטקסטים ("קריעת ים סוף"), ממש משמח אותי שאנשים נשארים המון זמן, קוראים טקסטים ומסתכלים. אין לי הכרזה שהייתי רוצה שיצאו איתה.

 

מה חשוב לך להדגיש?:

שלכל אומן בתערוכה יש גוף עבודות. לא אוסף מזדמן של פריטים אלה מיני תערוכה. משפט שלם.

 

טלי בלומנאו:

את שביעת רצון מהתוצאה הסופית?

כן בהחלט. באיזה שהוא שלב מסיימים את העבודה כאשר מחליטים שזה: טוב, יפה...בין שלב זה ובין התוצאה תמיד יש עוד דברים, במיוחד במקרה זה שההחלטות נעשו לפני חצי שנה. אבל אני מאוד מרוצה, הן מהעבודות עצמן והן מדברים שפחות קשורים בי כמו כמה עבודות מוצגות, מדף התצוגה (גובה, רוחב, תאורה) וכדומה.

 

לאן כיוונת?

העבודה נבנתה לתת סימנים של יסודות הבנייה שכן קונסטרוקציה מעסיקה אותי מאוד. המתח בין החומרים, איך לייצבם בלי יסודות מוצקים. הכל התחיל במפגש הכנה למרוץ אופניים "מהר לעמק" בו ראש הקבוצה שלי דאז דרור בר-שד ארכיאולוג של מחוז הצפון ברשות העתיקות הציג לנו את האתרים הארכיאולוגים אל פניהם נחלוף ושני ספרים, אחד מהם של ויטרוביוס.

 

איזה עבודה בתערוכה אהבת?

הרבה עבודות מצאו חן בעיני. היופי של התערוכה שגם חברים שאינם בהכרח מתעניינים באומנות צלצלו לספר שנהנו מאוד. אבל זכורה לי במיוחד עבודת הבטון של חיימי פניכל, (חיימי יצק עיר דמיונית מכלים חד פעמיים).


 

עבודתה של רינה קמחי: "גן" צילום: ליאוניד פדרול

עבודתה של רינה קמחי: "גן"צילום: ליאוניד פדרול

רינה קמחי:

אחרי כל כך הרבה שנים, יש עדיין התרגשות בלהציג?

כן, זה מרגש להציג גם אחרי כל כך הרבה שנים. זה תמיד מרגש וחדש. גם היצירה חדשה ואף פעם דברים לא חוזרים על עצמם. יש תמיד תובנות חדשות והקשרים חדשים.

 

מי מהצעירים הרשים אותך?

מאחר ואין שם תאריכי לידה כולם צעירים בעיני. אולי השימוש בטכניקות מתקדמות במיוחד שיוצרות מקצוע אחר לחלוטין  שהמילה קרמיקה כפי שהיא מוכרת כבר לא כל כך מתחברת אליו.


אילן בק:

אתה מלמד בבצלאל ובמבשלה לאומניות הקרמיקה במתנ"ס טבעון כמו גם אוצר בגלרית קריית האומנים שבדגניות, איך היותך אומן משתלב ביתר עיסוקך?

קודם כל אני בעיקר מורה. המקומות שאני נמצא בהם, והמבשלה בפרט, מאוד חשובים לי, מהמקום של נתינה. הצד של היצירה משתלב בזה ברמה של נתינה עצמית, להחזיר לעצמי. מאז ש"המבשלה לאומניות הקרמיקה" לקחה על עצמה את גלריית קריית האומנים יצא לי להתנסות בפן נוסף של עולם האומנות כאוצר, מה שנותן לי רובד נוסף, מרתק בעיני, כך שטוב גם לחזור לצד האומן ולהסתכל בעיניים קצת יותר מלומדות שוב על המכלול.

 

העבודות בביאנלה מייצגת אותך?

כן. מייצגת את התקופה שאני נמצא בה ובנושא שאני עוסק בו היום שזה בעצם שורשים. דרך העבודה התחלתי לחפש שורשים מחדש אחרי שקברנו אותם.

 

השתתפת במספר ביאנלות, מה מיחד את זאת הנוכחית?

מבחינתי הביאנלה הזו אינטימית יותר בעשייה שלי, ברעיון ובקנה המידה.

 

כתבה: אורית גינזבורג

הדפסשלח לחברהוסף תגובה

כתבות נוספות על סדנאות ואירועים במבשלה

לוגו אתר נגיש החברה למתנ"סים המועצה המקומית קרית טבעון דלג על בר תחתון
בר תחתון
דרונט בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד